<h1>סמ"ג עשין סימן כ"ו</h1>
<h2>דף כב.</h2>
תניא (מנחות מ"א א') הביא כנף שיש בו ציצית ותפרן על הבגד אפילו יש באותו כנף אמה על אמה פסולה שנאמר ועשו להם ציצית ולא מן העשוי שהרי זה דומה כמי שנעשה מאליו (רמב"ם ציצית פ"א הי"ג). ומסיק בפרק במה מדליקין (שבת כ"ב א') שמותר להסיר ציצית מבגד זה ולתלותה לבגד אחר בין לבן בין תכלת (רמב"ם שם) כשמואל וכן היה נוהג רבה.
<h2>דף כה:</h2>
תנו רבנן (מנחות מ' א') סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין, אמר רבי (יונתן) אם כן למה אסרו להטיל תכלת בציצית בסדין משום קלא אילן, פירוש הוא צבע הדומה לתכלת, ויטילו עם אותו צמר הצבוע בקלא אילן חוטי לבן של צמר שיסברו שהוא תכלת ונמצא כלאים שלא במקום מצות ציצית, ומקשה ולא יהיה אלא לבן, ומה יש לחוש אם יטיל חוט לבן של צמר עם חוטין צבועין בקלא אילן בסדין של פשתן, ומתרץ הואיל ואין שם תכלת שהיא עיקר המצוה אין להתיר כלל לבן של צמר בסדין של פשתים שהרי איפשר לקיים מצות הלבן בלבן של פשתים ולא ידחה לאו דכלאים שכל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים [את] שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה. עוד אמר שם (מ' ב' ותו') טעם אחר, משום כסות לילה, ואותו טעם עיקר שסתם התלמוד אומרו בפרק במה מדליקין (שבת כ"ה ב'). עוד יש ללמוד מכאן שהמטיל ציצית צבועים בטלית לבן שאין לחוש מדמקשה לא יהא אלא לבן משמע שאינו חושש בצבע לא לקשיא ולא לתירוץ רק שלא יהא שם כלאים, ועוד אומר בתחלת פרק התכלת (ל"ח ב') מידי צבעא גרים שהרי מין כנף אומר הכתוב ולא מין צבע כנף, ורבינו שלמה שפירש שם (מ"א ב' ד"ה מיתיבי) גבי טלית אין פוטר בה אלא מינה במין הצבע לא דק. פסק בסדר רב עמרם כבית שמאי דפוטרין, ופירש רבינו יעקב (מ' א' תד"ה סדין) דפוטרין לגמרי סדין מציצית ואפילו ציצית של פשתן שכך משמע הלשון מדלא נקט אוסרין דגזרינן ציצית פשתן אטו ציצית תכלת וציצית תכלת אסרו גזרה משום כסות לילה, פירוש סדין שאינו מיוחד אלא ללילה שפטורה מן הציצית דדרשינן (מ"ג א') וראיתם אותו פרט לכסות לילה ואם יטיל בה תכלת נמצא שהיא כלאים שלא במקום מצוה, והכי נמי אמרינן בפרק במה מדליקין (שבת כ"ה ב') שהיו התלמידים נמנעים מלהטיל ציצית בסדין גזירה משום כסות לילה.
